מלאכות למה ? – מחשבות לאחר שיחה עם קנו גנדי
מלאכות מסורתיות תמיד הדהדו עמוק בתוכי אך לא תמיד יכולתי לתת לזה הסבר. כילד, המלאכות נראו כמו מסע קניות צעצועים מהטבע . כשהייתי נער – המוטיבציה לעשייה בערה מתוך תחושת מועקה שהסרטים ההוליוודיים העניקו לי כהכנה ליום בו העולם הפוסטמודרני יקרוס וכולנו נצטרך לתקופת האבן. כשמצאתי לעצמי דרך אידאולוגית, המלאכות נתנו לי "תעודת הכשר " להניח את דעתי על כך שאני מייצר דברים "אקולוגים " ואולי הרגשתי גם יותר שקט בכך שלשעה קלה אני לא שותף לאסונות הסביבתיים מבית המלאכה של הקהילה גלובאלית.
טאבון פרנה מרוקאי
בשכונת נווה חיים שבחדרה, בפינה לא מוכרת הנמצאת בחלקה הצפוני של השכונה וגובל עם החולות של חפציבה יש רחוב מיוחד של משפחה מורחבת מרוקאית עם סיפור מיוחד.
משקי העזר שבן גוריון ראה בחזונו שיהיו לכל עולה על מנת לכלכל את משפחתו כאן הצליחו לשגשג בימי קום המדינה המשקים היו מלאי תנובות.
כריה חפורה – מדורה מיוחדת לאדמה חולית
בור המדורה של הערב הוא תמיד נושא לשיחה עסיסי בין טיילים צעירים וותיקים כאחד.
אל המדורה יש תמיד מין יחסי אהבה שינאה. בין המשיכה לאור ולחומה של המדורה
ולתבשילים הנפלאים שהיא מבשלת לנו לבין העשן האינסופי שסובב סביב הסיר ומעשן את כל מי שמנסה להתקרב .
מטפונה – אפיית עוף בתנור שדה בדואי
בשעה שהאש בערה מעל אבן הגולל, רק יכולנו לדמיין את החלום שנברא שם בין רגבי האדמה.
קילוף עדין של שכבת האדמה מעל הבור העלתה חום וניחוחות עסיסיים לאוויר הלילה הסתווי.
בין הגחלים שכבה לה ארוחה עשירה בחלבונים עסיסיים שמלאה את קיבותינו בשמחה גדולה.
מאותה שמחה ניראה לי שיכולתי להביט בעיניים לאותם ציידים שסיר הבשר אינו מכביד ומעייף
את שגרת הצלחת, אלא מביא התרגשות, שמחה וחלבונים ייקרי ערך לאחר יום צייד מפרך.
שום ודלעת במרק תרבויות
בעוד אני מעיין בספרים על תרבות החומר האינדיאניות, מתנגן בתוכי חליל הניי העיראקי ומסרב לעזוב. כן, ניסיתי להיות אינדיאני. לא עם נוצות, אלא כזה שחי חיי תרבות הרמוניים עם כולם ובייחוד עם הטבע. ניסיתי לחפש רוחניות נקייה מכל עבר או עול של ההיסטוריה המגואלת בדם החברה שלנו. אבל שוב ניגון העוד במונית שרות בחזרה מסוף שבוע ביער הניע בי משהו הרבה יותר עמוק מכל צלילי הדיג'ידירו שרקדתי לצלילם ביער. גם הארוחות השלוות והמענגות ביותר ביער עם כל האוכל האורגני בעולם, לא הצליחו לענג אותי כמו ארוחה מביצים וחצילים לא אורגניים שבושלו בסיר אלומיניום בבית סבתא בלב רמת גן.
בניית מדורה ללא סולר ונייר טואלט
ביום קיץ בצהרי היום הדלקת מדורה הינה מלאכה פשוטה. כל גפרור מעורר את תשוקת העשבים לבעירה. רוח, גשם ולחות יכולים לעיתים קרובות לעשות את מלאכת בניית המדורה למתישה עד מאוד. אחד מאותם ימים התחיל בהשתלמות של חוגי הסיירות בהובלת דני מדור לפני כעשר שנים. היה זה אחר צהריים גשום למדי בשפלת יהודה ובין אותם טיפות, חבורת מדריכים מנסים להדליק אש, בתקווה שתוכל לחמם את הלילה הלח. חיפשנו חומר יבש להדלקת המדורה אך לשווא. כל הזרדים העשבים היו מלאים במים.
קומקום התה העיראקי
שנים ניסיתי ללמוד ממיטב מורי ומדריכי כיצד להכין תה מוצלח. היו כאלה שמרתיחים את המים ולאחר מכן מערבבים את הכל ביחד, היו אחרים שהרתיחו את הכל מראש והיו גם כאלה שזרקו שני עלה נענע לכוס מים חמים.
ליבה – לחם מסעות בדואי
בין הגחלים הלוחשות טמונה הליבה, שאת גורלה אדע רק כשתצא לאוויר העולם ותתנער מהאפר האפור של המדורה
כמדריך טיולים במשך שנים הייתה הליבה עבורי חידה גסטרונומית. מכיוון שמעולם לא טיילתי בסיני רק יכולתי .להנות משמועות של אנשים על הלחם המיוחד הזה וכמה טוב הוא שם
כל מי ממכרי שניסה לחקות את המלאכה, הוציא יציקה מפוחמת וקשת עיכול לעייפה, כך שבמשך שנים לא נגעתי במלאכה זו… עד שהוזמנתי לארוחת צהריים אצל משפחת אבו גלדן הבדואית מרמת ציפור
הדלקת אש עם צור וברזל -עם ג'ומה אבו ג'ילדן
אך לא הצלחתי לאתר אדם ששלט במלאכה הזו ממש.
סביבון האש – מקדח תנופה
מקדח התנופה מצליח לקחת את הכלים הפשוטים ולשלב אותם עם טכנולוגיה ניפלאה של גלגל תנופה שיוצרת ערכה ששומרת הרבה מהאנרגיה של תפעול הערכה בעזרת גלגל תנופה.הדבר יוצר מערכת יעילה ביותר מבחינה אנרגטית עד כדי כך שאפילו עד היום במקומות רבים בעולם משתמשים בו כמקדחה לעץ ולאבן פרימיטיבית.
יגאל בנה את המקדח בצורתו המקובלת עם גלגל תנופה מעץ אך הרבה ניסיונות והרבה עשן לא הצליחו להעלות גחל בידנו.