אז ניגשתי אל המלאכה של בניית המקדח עם המון מעזרה מהחוג סיירות בזיכרון יעקוב. ביחד יצאנו לחפש מוטות מרכזים ישרים בערמות הגזם של רמת הנדיב – כפי שאתם יודעים זו מלאכה קשה למצה עץ ישר הטבע הישראלי – הענף שנבחר היה קטן מהמתוכנן אבל לא רצינו להתעלם מהמציאות.
עכשיו היינו צריכים למצא מחבר שיוכל להחזיק את הקצה הקודח ולהתמודד עם כל הכוחות העצומים המופעלים עלו. על פי המלצות מאתרי אינטרנט רבים בחרנו את המחבר הנ"ל שבנוי מעץ מפוצל.
את מקדח התנופה בנינו בשיטה פשוטה של שתי משקולות אבן במקום הבול עץ הנפוץ על מנת שנוכל להתאים בקלות את המשקל של הגלגל תנופה למערכת כולה.קיבענו אותם בעזרת 2 לוחות עץ למוט המרכזי ושארית עץ נוספת שימשה אותנו כידית .
כיוויכול נראה בשלב זה שכל מה שנשאר הוא רק לחבר את החלקים ולהדליק את האש – אך הקשיים רק התחילו להופיע בהתחלה עוד ללא החיבור של המשקולות המערכת היתה מאוד לא יציבה ורעדה הרבה תוך כדי התפעול שלה – הפתרון היה בהארכה של הידית שאפשר יותר לחץ על המערכת כלפי מטה.
אז המקדח התחיל לברוח מהמחבר – עבודה עדינה כיוונון המחבר כך שיוכל להחזיק את המקדח יש ר למטה עשתה את העבודה.
בשלב זה המערכת עבדה היטב אך לקח כ 20 שניות עד שהערכה התחילה בכלל לייצר עשן. הפתרון היה בהגדלת האבנים על הגלגל תנופה.
נתקלנו גם פה בקושי לקשור את האבנים והם עפו מספר פעמים בעצומה מיתוך הגלגל תנופה. קשירה עם עור לא מעובד חיזקה הכפיתה הראשונית.
לקראת יום ההדרכה בעין יעל המערכת עבדה בצורה משביעת רצון.
במהלך ההדרכה הסתבכתי רבות עם השם – היה קשה להסביר לילדים היכן התנופה פה ואחד מהילדים נתן שם עממי וקליט לערכה – סביבון אש ואני החלטתי לאמץ אותו.
בניסיונות הראשונים השתמשנו במקדחים מאורן קנרי שהעלו לא מעט עשן אך הגחל המיוחל לא הגיע .
