בלוג גששות

כל מטייל שירד מהשביל המסומן מכיר את הדרכים המסומנות של הטבע. אותם שבילים צרים שקל לצעוד בהם. הם נצמדים במדויק לקו גובה או עוקפים מפל בצורה אלגנטית. שבילים אלו הם הטבעה של כל היונקים שבסביבה. מבט ממעוף הציפור על שבילים אלו נותנים לנו תקציר  אקולוגי על אינטראקציות של בעלי השבילים עם השטח. הכרות טובה עם שבילי בע”ח הנה משמעותית לגישוש מוצלח. למעשה גישוש טוב מתעסק בעיקר באיתור השביל יותר מאשר את העקבה הבאה. שבילים הן עדות לתנועה קבועה של בע”ח על ציר מסוים. בבסיס תנועה זו קיימת כוונה של החיה לנוע ממקום אחד למשנהו יחד עם הרצון לצמצום האנרגיה המושקעת, מיקסום הביטחון מפני סכנות ומיקסום הרווח האנרגטי.

כשאני מטייל בשדות הגליל התחתון בסתיו ומוצא עקבות של צבי, אני מבין כי זו תקופה דלה במקורות מזון. העשב היבש לא יכול לכלכל את כל  צרכי התזונה של הצבאים. מבט קל קדימה יחשוף שביל צר ברוחב עשרה ס”מ – שביל צבאים ברור . השביל מתמשך על קו גובה ונע  בכיוון כללי לעץ שיזף גדול הבולט בירוק עמוק בערבה הצהובה של הסתיו. הליכה על השביל חושפת עקבות חלקיות כל 10 מטרים אך השביל ברור. השיזף נותן לצבי מזון ומחסה בעונה חמה ויבשה זו. מכאן השביל ברור וממרחק של 500 מטרים היה אפשר לראות את הצבי עומד מתחת לעץ ונהנה מעלי השיזף המלבלבים.