מלאכות מסורתיות תמיד הדהדו עמוק בתוכי אך לא תמיד יכולתי לתת לזה הסבר. כילד, המלאכות נראו כמו מסע קניות צעצועים מהטבע . כשהייתי נער – המוטיבציה לעשייה בערה מתוך תחושת מועקה שהסרטים ההוליוודיים העניקו לי כהכנה ליום בו העולם הפוסטמודרני יקרוס וכולנו נצטרך לתקופת האבן. כשמצאתי לעצמי דרך אידאולוגית, המלאכות נתנו לי “תעודת הכשר ” להניח את דעתי על כך שאני מייצר דברים “אקולוגים ” ואולי הרגשתי גם יותר שקט בכך שלשעה קלה אני לא שותף לאסונות הסביבתיים מבית המלאכה של הקהילה גלובאלית.
אך כל הרעיונות הללו לא הניחו את דעתי כי הם לא אפשרו לי לחיות בשלום עם המציאות בה אני חי .
ומכאן היה לי גם קשה לבוא לאנשים יקרים ששימרו את המלאכות המסורתיות. לא הצלחתי לשכנע אותם להמשיך לקיים את המלאכות כשהכל בר השגה במחיר כל כך זול בחברת השפע שלנו.
מכל אנשי המלאכות בעולם ריתקה אותי תמיד דמותו של מהטמה גנדהי שהשתמש במלאכות ככלי למאבק חברתי. גנדהי ניהל שני מאבקים גדולים שמלאכות מסורתיות היו בליבם :
הראשון היה מאבק בו הוא ביקש מתומכיו לשרוף את הבגדים המיובאים מאנגליה ולטוות לעצמם את כסותם או לפחות לרכוש אותם מבני עמם.
וצעדת המלח המפורסמת בה צעד יחד עם כמיליון אנשים לחוף האוקיאנוס ההודי על מנת להפר את האיסור לייבש את מי האוקיאנוס ולהפיק מהם מלח.
שני המאבקים הללו סחפו את העם ההודי ועוצמתם נשמעה בעולם כולו. ובדיעבד אנו יכולים להצביע עליהם כאבני דרך משמעותיות בסיפור שהביא לסיום האימפריאליזם האנגלי בתת היבשת ההודית .
קנו גנדהי, נכדו של מהטמה גנדהי, אומץ ע”י מהטמה גנדהי כילדו ואת שנות ילדותו העביר לצד סבו כשהוא מלווה אותו בכל דרכו הציבורית.השנה הייתה לי הזכות לשוחח עם אדם יקר זה בארבע עיניים ולנסות להבין את משמעות המלאכות המסורתיות בעבור סבו “המהטמה” ואולי להבין יותר למה אני אחוז דיבוק במלאכות הללו.
קנו ניסה להעביר לי את העומק הרגשי של אירועי התקופה. הוא סיפר לי כיצד סבו לקח את המלאכות לא ככלי לתיקון העולם ככלי לתיקון האדם .מעבר למאבק המלאכות , הן נועדו עבורו לחבר בין אדם לאדם ובין האדם לנפשו. בעבורו המלאכות יצרו גשרים בין אנשים.
המאבק כנגד החוק האוסר על תעשיית הבגדים בהודו יצר לכל פיסת בד שם, פנים וזהות שנתנו לה השדה בה הכותנה גדלה , החקלאי שקטף אותה ואדם שארג ותפר אותה לבגד. האדם שמכר את מרכולתו יכול היה להוקיר את מלאכתו שלו ומהגאווה הזו לתת גם אהבה דרך המלאכה לאדם שירכוש ממנו את הסחורה . מהטמה גנדהי ראה במלאכות דרך להעצים את האדם כחלופה לניכור במסחר באמצעות התאגידים .
כיום לאחר שנים של מרוץ אחר מלאכות מוצלחות יותר, חכמות יותר או אף יפות יותר. אני מוצא את עצמי גונב כמה שעות ממרוץ היום לשקוע בריחו המשכר של שיח אלת המסטיק ולתת לתשוקה לעצב ולהתעצב משזירת ענפים מענגת, כשאני יוצר בחימר שחור אני מרגיש את אתיופיה נימרחת בין הידיים. זה האוצר של אותם שכנים שנותנים לחיים בארץ עומק שמבינים רק דרך הכפיים.
לסיום אוסיף כמה מילים של גנדהי על מלאכת הטוויה :
