מלאכות מסורתיות תמיד הדהדו עמוק בתוכי אך לא תמיד יכולתי לתת לזה הסבר. כילדים, המלאכות נראות כמו מסע קניות צעצועים מהטבע . המוטיבציה לעשייה בוערת מתוך תחושת מועקה שהסרטים ההוליוודיים מעניקים לנו כהכנה ליום בו העולם הפוסטמודרני יקרוס וכולנו נצטרך לתקופת האבן. המלאכות תונתות לנו "תעודת הכשר " להניח את דעתנו על כך שאני מייצר דברים "אקולוגים " ואולי גם יותר שקט בכך שלשעה קלה אנו לא שותפים לאסונות הסביבתיים מבית המלאכה של הקהילה גלובאלית.
בור המדורה של הערב הוא תמיד נושא לשיחה עסיסי בין טיילים צעירים וותיקים כאחד.
אל המדורה יש תמיד מין יחסי אהבה שינאה. בין המשיכה לאור ולחומה של המדורה
ולתבשילים הנפלאים שהיא מבשלת לנו לבין העשן האינסופי שסובב סביב הסיר ומעשן את כל מי שמנסה להתקרב .
מלאכה נחמדה שראיתי במרכזי מלאכה – דג הקלוע מעלעלי תמרים. פשוט ומהיר להכנה משמש אותי כל שנה מחדש כקישוט מיוחד לסוכה. 4>
ביום קיץ בצהרי היום הדלקת מדורה הינה מלאכה פשוטה. כל גפרור מעורר את תשוקת העשבים לבעירה. רוח, גשם ולחות יכולים לעיתים קרובות לעשות את מלאכת בניית המדורה למתישה עד מאוד. אחד מאותם ימים התחיל בהשתלמות של חוגי הסיירות בהובלת דני מדור לפני כעשר שנים. היה זה אחר צהריים גשום למדי בשפלת יהודה ובין אותם טיפות, חבורת מדריכים מנסים להדליק אש, בתקווה שתוכל לחמם את הלילה הלח. חיפשנו חומר יבש להדלקת המדורה אך לשווא. כל הזרדים העשבים היו מלאים במים.
בשעה שהאש בערה מעל אבן הגולל, רק יכולנו לדמיין את החלום שנברא שם בין רגבי האדמה.
קילוף עדין של שכבת האדמה מעל הבור העלתה חום וניחוחות עסיסיים לאוויר הלילה הסתווי.
בין הגחלים שכבה לה ארוחה עשירה בחלבונים עסיסיים שמלאה את קיבותינו בשמחה גדולה.
מאותה שמחה ניראה לי שיכולתי להביט בעיניים לאותם ציידים שסיר הבשר אינו מכביד ומעייף
את שגרת הצלחת, אלא מביא התרגשות, שמחה וחלבונים ייקרי ערך לאחר יום צייד מפרך.
טנאת אואוקה
אומנות החימר האתיופי הינה אחד מהאומניות מהתרבות האתיופית שמצאו את דרכם לתוך הקונצנזוס הישראלי
חוזקה של האומנות האתיופית מתבטא בקווים וצורת חזקות עגולות ובעיטורים מינמאלים.
| From חנות + טאבון קווקזי |
בעוד אני מעיין בספרים על תרבות החומר האינדיאניות, מתנגן בתוכי חליל הניי העיראקי ומסרב לעזוב. כן, ניסיתי להיות אינדיאני. לא עם נוצות, אלא כזה שחי חיי תרבות הרמוניים עם כולם ובייחוד עם הטבע. ניסיתי לחפש רוחניות נקייה מכל עבר או עול של ההיסטוריה המגואלת בדם החברה שלנו. אבל שוב ניגון העוד במונית שרות בחזרה מסוף שבוע ביער הניע בי משהו הרבה יותר עמוק מכל צלילי הדיג'ידירו שרקדתי לצלילם ביער. גם הארוחות השלוות והמענגות ביותר ביער עם כל האוכל האורגני בעולם, לא הצליחו לענג אותי כמו ארוחה מביצים וחצילים לא אורגניים שבושלו בסיר אלומיניום בבית סבתא בלב רמת גן.
