עקבות בשלג

סערות השלג בארץ קצרות, אך הן מספקות חוויה נפלאה בעולם הקפוא ומזמנות טעימה מעולם הגששות בשלג במצע מיוחד ודינאמי.
משלי שועלים

עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ:
איכה ה יח
מזה מספר שנים אני מהלך במדבר החולות של צפון גבעת אולגה בעקבות טורף העל המקומי – השועל המצוי. די פשוט לפגוש אותם מטיילים בחוף בלילות
הקיץ, בין שאריות האבטיחים, אך חשוב היה לי להצליח לפגוש אותם בצד השני של הכביש, בין החולות והשיחים שמסתירים את הצד הפראי של החיה התמימה
למראה הזו.
מטפונה – אפיית עוף בתנור שדה בדואי
בשעה שהאש בערה מעל אבן הגולל, רק יכולנו לדמיין את החלום שנברא שם בין רגבי האדמה.
קילוף עדין של שכבת האדמה מעל הבור העלתה חום וניחוחות עסיסיים לאוויר הלילה הסתווי.
בין הגחלים שכבה לה ארוחה עשירה בחלבונים עסיסיים שמלאה את קיבותינו בשמחה גדולה.
מאותה שמחה ניראה לי שיכולתי להביט בעיניים לאותם ציידים שסיר הבשר אינו מכביד ומעייף
את שגרת הצלחת, אלא מביא התרגשות, שמחה וחלבונים ייקרי ערך לאחר יום צייד מפרך.
שום ודלעת במרק תרבויות
בעוד אני מעיין בספרים על תרבות החומר האינדיאניות, מתנגן בתוכי חליל הניי העיראקי ומסרב לעזוב. כן, ניסיתי להיות אינדיאני. לא עם נוצות, אלא כזה שחי חיי תרבות הרמוניים עם כולם ובייחוד עם הטבע. ניסיתי לחפש רוחניות נקייה מכל עבר או עול של ההיסטוריה המגואלת בדם החברה שלנו. אבל שוב ניגון העוד במונית שרות בחזרה מסוף שבוע ביער הניע בי משהו הרבה יותר עמוק מכל צלילי הדיג'ידירו שרקדתי לצלילם ביער. גם הארוחות השלוות והמענגות ביותר ביער עם כל האוכל האורגני בעולם, לא הצליחו לענג אותי כמו ארוחה מביצים וחצילים לא אורגניים שבושלו בסיר אלומיניום בבית סבתא בלב רמת גן.
בניית מדורה ללא סולר ונייר טואלט

ביום קיץ בצהרי היום הדלקת מדורה הינה מלאכה פשוטה. כל גפרור מעורר את תשוקת העשבים לבעירה. רוח, גשם ולחות יכולים לעיתים קרובות לעשות את מלאכת בניית המדורה למתישה עד מאוד. אחד מאותם ימים התחיל בהשתלמות של חוגי הסיירות בהובלת דני מדור לפני כעשר שנים. היה זה אחר צהריים גשום למדי בשפלת יהודה ובין אותם טיפות, חבורת מדריכים מנסים להדליק אש, בתקווה שתוכל לחמם את הלילה הלח. חיפשנו חומר יבש להדלקת המדורה אך לשווא. כל הזרדים העשבים היו מלאים במים.
חינוך חופשי בטבע – מחברות ציידים לקטים לחינוך החופשי
לאחר שנים של כתיבה והיסוס, אני מעלה את העבודה הסמינריונית שלי. המניע לכתיבת העבודה התחיל בחיפוש האישי שלי לדרכים ליצירת מפגש מלמד ואינטימי עם הטבע.
בעת חיפושי למתודות ליצירת מפגש שכזה, נתקלתי בסיפוריהם על מפגשים בין אנשים מהמערב לתרבויות של ציידים לקטים כמו "Tom brown" ו"Ingwe “ .
כשלמדתי את סיפורם, החלה להצטייר לי תמונה של "החינוך" בתרבויות אלו. הוקסמתי מהעומק והפשטות הנפלאה של דרכי הלימוד והמפגש הייחודי בין המורה לתלמיד.
במהלך לימודי לתואר ראשון בחינוך דמוקרטי והוראת המדעים, נתקלתי רבות בתפישות ומתודות שהצטיירו לי דומות לתפישות החינוכיות של שבטי ציידים לקטים.
בעבודה זו, אני בא לבחון השערות אלו ולבדוק היכן החינוך הדמוקרטי יכול לקבל השראה מ"דרכי חינוך" ו"תפישות פדגוגיות" בשבטי ציידים לקטים .
קומקום התה העיראקי
שנים ניסיתי ללמוד ממיטב מורי ומדריכי כיצד להכין תה מוצלח. היו כאלה שמרתיחים את המים ולאחר מכן מערבבים את הכל ביחד, היו אחרים שהרתיחו את הכל מראש והיו גם כאלה שזרקו שני עלה נענע לכוס מים חמים.
ליבה – לחם מסעות בדואי
בין הגחלים הלוחשות טמונה הליבה, שאת גורלה אדע רק כשתצא לאוויר העולם ותתנער מהאפר האפור של המדורה
כמדריך טיולים במשך שנים הייתה הליבה עבורי חידה גסטרונומית. מכיוון שמעולם לא טיילתי בסיני רק יכולתי .להנות משמועות של אנשים על הלחם המיוחד הזה וכמה טוב הוא שם
כל מי ממכרי שניסה לחקות את המלאכה, הוציא יציקה מפוחמת וקשת עיכול לעייפה, כך שבמשך שנים לא נגעתי במלאכה זו… עד שהוזמנתי לארוחת צהריים אצל משפחת אבו גלדן הבדואית מרמת ציפור
מבוא לליקוט צמחי בר למאכל
הליקוט שימש את הצייד לקט כמקור מזון ובו היה דגש על מציאת פחמימות וחלבונים.
תרבויות שנהפכו לחקלאיות, בייתו חלק מהצמחים הללו – תהליך שיצר מזון עשיר יותר, עם פחות רעלנים.
למרות זאת, הליקוט המשיך להיות חלק מהתרבויות החקלאיות, גם כמקור למזון שאין צורך להשקיע בגידולו וגם כמקור לטעמים מיוחדים וחוויה משפחתית של יציאה לטבע.
הדלקת אש עם צור וברזל -עם ג'ומה אבו ג'ילדן
אך לא הצלחתי לאתר אדם ששלט במלאכה הזו ממש.