כשפוקחים את העיניים ומפנים את תשומת הלב, טיול בשטח יכול לספק לנו שפע עדויות על בעלי החיים שעברו בו. עקבות הם אולי המובנים מאליהם, אבל גם לגללים, לצנפות ולמחילות יש סיפורים לספר על מי שחי כאן. לעיתים נופל בחלקנו המזל להיתקל אפילו בבעל החיים עצמו – או יותר נכון, במה שנשאר ממנו. גולגלות הן אמצעי מרתק כדי להיכנס לעולמה של החיה גם בלי לצפות בהתנהגותה הטבעית. לכאורה, מה כבר יכול מבנה עצמות שטוחות להגנה על המוח להעיד על בעליו? מסתבר שלא מעט. כמאחסנת איברי חישה, הגולגולת יכולה לגלות לנו כיצד החיה קולטת ומבינה את סביבתה. ואם לא די בכך, התפקיד שלה בלכידה ועיבוד ראשוני של המזון משפיע על המבנה שלה ומרמז לנו מי היה בעל החיים שמצאנו.
ליקוט צמחים למאכל הינו אחד מהחלקים המשמעותיים ביותר בחיבור בין כל תרבות לסביבתה. הליקוט שימש את הצייד לקט כמקור מזון ובו היה דגש על מציאת פחמימות וחלבונים. תרבויות שנהפכו לחקלאיות, בייתו חלק מהצמחים הללו – תהליך שיצר מזון עשיר יותר, עם פחות רעלנים. למרות זאת, הליקוט המשיך להיות חלק מהתרבויות החקלאיות, גם כמקור למזון שאין צורך להשקיע בגידולו וגם כמקור לטעמים מיוחדים וחוויה משפחתית של יציאה לטבע.
אחד ממטעמי השדה של ראשית החורף הראשונים שהכרתי, היו משקה ותבשיל בלוטים של אלון תבור. חבריי סיפרו לי שהם בישלו גם בלוטים של אלון מצוי למצב אכיל, אך הדבר דורש יותר עבודה. תבשילי הבלוטים הינם חלק מהמורשת הקולינרית של עדות המזרח – סבתא שלי מספרת שבעיראק היו מוכרים בלוטים (לא ברור של איזה מין) בשוק של בגדד ובמגדל העמק סיפרו לי תושבים שאכלו את הבלוטים חיים! השנה, לאחר שזמן רב אני לא מלמד בסביבת אלוני תבור, יצא לי להדריך בפנימיית אלוני יצחק, הטובלת ביער אלונים קסום. מכיוון שהכפר מוקף בגדר היקפית, חזירי בר, שהם הסועדים העיקריים של הבלוטים בטבע, אינם יכולים לאכול אותם וכך היתה לנו הזדמנות להנות מאחר הצהרים של בישולי בלוטים.
כל חובב טבע חושק במפגש אינטימי עם חיות הבר, אך לרוב זה לא מזדמן בגלל שעות פעילות שונות, חששנות החיות ולפעמים החיות פשוט לא שם.
מצלמות שביל פותחו במקור ככלי לציידים. כיום הן משמשות במגוון רחב של מחקרים לא פולשניים בשמירת טבע. החל מניטור של מינים נדירים ועד למחקרים התנהגותיים של ציפורי שיר.
עבור החובבים משמשת המצלמה מבט עמוק ואינטימי לחיי חיות הבר ללא הפרעה לשגרת חייהם.
אני משתמש בהם מזה שש שנים במחקר הקהילתי "סיירי החולות" בשכונת גבעת אולגה. אני לוקח את המצלמה גם לטיולים. היא קלה וניתן לסחוב אותה בתיק לכל מקום.
כמידי שנה, יצאנו אני וחברי לטיול קליל, עם תיק מינימלי. למעשה, סיכמנו ביננו להביא איתנו סיר, סכין ומים. לא יותר, במטרה לחוות את הטבע הכי קרוב שאפשר. את כל צרכינו, החל מהדלקת אש, מחסה, ועד לאמצעי ניווט, הטבע סיפק לנו ללא קושי. אך האתגר של העונה הזו היה במציאת מזון לליקוט בהרים שיבשו זה מכבר. צמחי תבלין יש בשפע, אך האתגר היה ללקט מזון שיעשה אותנו שבעים – כלומר מזון שיכיל כמות גבוהה יחסית של פחמימות/חלבונים. אם היינו מגיעים חודש לפני, היו עדיין בשפע קטניות ונצרים למינהם כמו בקיה, טופח, אספרגוס ועוד. אם היינו מגיעים חודש אחרי, כבר היינו יכולים להתחיל להנות מפירות הקיץ כמו תאנים וחרובים. לכן, פנינו אל המזון היחידי שנותר ללקט בעונה זו – שורשים וזרעים יבשים. הייתי מוכן ליומיים של רעב מציק, אך הצמחים שאציג לפניכם נתנו לנו את הזכות להיות שבעים ושמחים.
הוא נקרא על שם אלת הקשת בענן, סמל האצולה הצרפתי, סמל הצופים וסמל החברה להגנת הטבע. את כל התארים הללו מחזיקה המשפחה היפהפייה של פרחי אירוס ההיכל. בתוכם, במישור החוף, צומח לו מין אנדמי (מקומי) המכונה בשם אירוס הארגמן. המין המדובר שלט בעבר על טריטוריה מכובדת מגדרה ועד לחדרה. היום הוא בקושי שורד בתוך ים […]
ADHD מופיע בשכיחות של כ 15-20% באוכלוסיה. בעבר הלא רחוק זה כונה פיגור קל. אף היום מתייחסים לזה כהפרעות קשב וריכוז. מפתיעה אותי שכיחות שכזו הרווחת באוכלוסיה. אם זו הייתה באמת תקלה גנטית, היא כבר הייתה צריכה להעלם מהעולם. במקביל, […]
המכשיר עצמו הינו מצלמה דיגיטאלית המגדילה X200~.
