זהו בוודאי התחום עם חוסר הוודאות הגבוה ביותר בזיהוי סימני שדה של חיות בר. הקושי נובע מהעובדה שתזונה ומצב פיזיולוגי של החיה יכולים להשפיע בצורה דרמטית על מבנה הגלל. לכן, בזיהוי בשדה יש לשים לב לעונה ולמזון הזמין באזור. מזון רטוב יכול לגרום לעודף נוזלים שיגרום לגלל לאבד את המבנה המוכר. כמו כן, מגוון רחב של מחלות יכול לגרום לשילשול ולאיבוד צורה הניתנת להגדרה. לדוגמה – גללי צבי יכולים לצאת בגוש לאחר איחוי בחלחולת בשל עודף נוזלים.
היעדר/נוכחות חומצת שתן וצורתו – ביונקים השתן יוצא מהגוף כנוזל שקוף עם מולקולה שנקראת שתנן, שיוצא דרך פתח ייעודי.לזוחלים ולעופות פתח ביב יחיד והחומר המופרש והחומר המופרש שונה הנקרא חומצת שתן. ייצור חומצת השתן חסכוני יותר במיים והוא יוצא מהגוף מרוכז כנוזל לבן ובזוחלים רבים אף יוצא כמשחה קשה. כך ניתן להבדיל בין הפרשות זוחלים לעופות. למרות שיש זוחלים עם הפרשות חומצת שתן רכות (נחשים). אך יש לזכור כי לעופות אוכלי עשב יש שני סוגים של הפרשות. אחת מהמעי והשנייה מהמעי העיוור, שכמעט נעדרת מחומצת שתן.
מבנה – צורת הגלל נוצרת במעי הגס, מתנועת המעי. לבע"ח קרובים עם מערכות עיכול דומות, גללים במבנה דומה. ניתן להבדיל בין גללים במבנה צינורי/כדורי/כלייתי.
קוטר הגלל – יכול להיות קשור לגודל החיה בהשוואה למינים דומים בלבד. זהו מאפיין חשוב אך לא מוחלט. יש שונות בקוטר הגלל בתזונה שונה, בייחוד במיני טורפים.
מספר יציאות במקבץ – הדבר מעיד על גודל החלחולת (האתר בו הגללים מצטברים לפני היציאה) . חשוב לזכור כי לעיתים החיה מוציאה מעט גללים, בייחוד לפני בריחה.
מיקום הטלת הגללים – הטלת גללים במינים רבים קשורה להתנהגות החיה. לעיתים גללים יוטלו באתרים בהם החיה מרגישה בטוחה. ישנם מינים המטילים גללים באותו מקום כאתר לסימון טריטוריה, אות לתקשורת בין פרטים כגון דורבנים, צבאים, וכלביים. כלביים נוטים להטיל גללים על שיח/סלע על שביל. לעומתם גיריות מטילות חלק מהגללים בגומות ייעודיות.
תכולה – צמחוני/טורף/אוכל חרקים/אוכל כל. חשוב לפרק את הגלל ולראות את התוכן שבו. אם הוא צימחוני, יש להתבונן על איכות גריסת העשב שבגלל. הדבר יכול להעיד על איכות גריסת/התססת העשב. לאוכלי חרקים גללים עשירי כיטין, הנשברים בנגיעה. ריחות מאפיינים ניתן להריח בגללי צמחונים, ריחות "מסריחים" לרוב קשורים לתזונה עשירה בחלבון בשל פירוק חלבונים עם גופרית.
צבע – ציפורים ויונקים הניזונים מפירות יכולים להוציא גלל בצבע הפירות שנאכלו. צבע לבן יכול להעיד על תזונה עשירה בעצמות כמו שרואים לרוב בגללי צבוע. לגללים הללו תהיה שכבה סידנית על הגלל. אך הצבע הלבן אופייני לכל גללי הטורפים שמתיישנים בשטח בשל פטרייה שגדלה עליהם. לגללים הללו ניתן לראות צבע ירקרק בתוך הגלל.
נסכם בכך שגללים זה נושא מורכב ויש בו שונות גדולה בתוך כל מין בהתאם לתזונה/גיל/מצב פיזיולוגי/כמות נוזלים וככל שהתזונה של המין יותר מורכבת, כך גם הגללים יהיו יותר מגוונים. לחזירי בר יש לפחות שישה מבני גללים שונים
בטיחות – יש להיזהר ולהמנע ממגע בגללים ביידים בשל טפילי מעיים ומחלות שונות ואף לא להריח גללי מכרסמים מחשש להידבקות במחלות. לאחר נגיעה בגללים, יש לשטוף ידייים עם סבון.
הכתבה הוכנה בשיתוף עם רון חן .
