כל פינת טבע עתירה בעקבות חיים. מחקרים זואולוגים ואקולוגים משתמשים בגששות ככלי לאיתור מושאי המחקר. הגישוש יכול להיות גם כלי משלים לשיטות מודרניות מאיתור שבילים להצבת מצלמות ועד למציאת גללים טריים לדגימות DNA. אך יש לא מעט מחקרים שעדיין משתמשים בנתוני עקבות גרידה כבסיס לנתוני המחקר. איסוף מידע מעקבות לרוב זול ופשוט לביצוע. כמות המידע שנאספת גדולה בסדר גודל לעומת תצפיות ישירות בייחוד ביונקים. זה יתרון משמעותי למהימנות הסטטיסטית של המחקר. מצד שני ניתן למנות מגוון רחב של הטיות למידע שנאסף מעקבות, אם זה סוג ואיכות המצע, משתנים אקלימים כרוח ולחות ודגמי שוטטות שונים של המינים הנחקרים והשונות הרחבה של המצעים עליהם ניתן לאתר עקבות. למרות הטיות אלו הגששות יכולה לתת מענה פשוט ואיכותי בייחוד בשילוב עם כלי ניתוח מתקדמים.
עקבות גללים וסימני שדה נוספים מהווים כלי לאיסוף נתונים משמעותי במחקים רבים. ניתן לדוגמה את סקרי הזאבים בגולן והלוטרות בארץ ובעולם נעשים בעיקר על ידי איתור הגללים של הלוטרות בשבילי העלייה מהמים. רבים מבקרים את מהימנות הנתונים הללו בשל השונו הגדולה במיומנות של הסוקרים. לשם כך לואי ליבנברג חוקר עצמאי מדרום אפריקה הקים בשנות ה 90 שיטת הערכה בשם Cybertracker מהווה סטנדרט עולמי בתחום להערכת יכולות הגששים (1).
בשנים האחרונות אנו עדים לעליה בכמות המחקרים על משטחי עקבות מאובנים. משטחי אלו מאפשרים לתאר את מבנה החברה והדמוגרפיה של חיות הבר של החי לפני אלפי שנים. נציין את אתר עקבות הדינוזאורים היחידי בישראל השוכן בבית זית שבו ניתן לראות עקבות ודגמי תנועה של דינוזאור מסוג אלפרוזאורוס שטייל לאורך החוף של ים תטיס.
פלטת העקבות שיטה תוארה בפרק תיעוד עקבות פותחה על ידי חוקרים אמריקאים בשנות ה-40 של המאה הקודמת על מנת לתעד נוכחות של יונקים קטנים ובינונים. מינים אלו בד"כ אינם נוטים לנוע על דרכי עפר ולכן הנראות של העקבות בשטח כמעט אפסית. הפלטות יוצרים תיקנון של מצע העקבות בשטחים עם מגוון סוגי קרקעות ומסלע.
מזה שנים זיהוי פרטני של עקבות בני אדם מהווה ראייה בבתי משפט אם טביעות אתבע ועד למבנה צורני של כף הרגל. מחקרים רבים מנסים לאסוף נתונים דומים מחיות בר. איכות העקבות בפלטות העקבות מאפשרות לבצע זיהוי פרטני של מגוון מינים רק על פי קפלים בעור ואף דגם הרכסים בעור כמו בטביעות אצבע האנושיות. סימנים אלו ניכרים במינים גדולים כגון חזירי בר גם בקרקע באיכות גבוהה.
זיהוי פרטים ממבנה כף הרגל היה במשך שנים מושא לוויכוחים בין חוקרים לגששים. גששים רבים נתנו את מידת רוחב הכרית ככלי לזיהוי פרטני ויש עוד שיטות שהשתמשו במידה זו עם עוד מספר זוויות ומידות אורך נוספים. שיטות אלו לרוב הופרכו במבחן המציאות. זואי ג'ואל וסקיי אלבניהי, זוג חוקרים שחקר קרנפים בנמיביה בשנות התשעים לקח את הרעיון של הגששים שניתן לבצע זיהוי פרטני רק ממבנה כף הרגל ובנו מערכת שאוספת בין 70 ל 90 מידות מכל עקבה של אורך שטח וזוויות. נתונים אלו המעובדים בשיטות סטטיסטיות של לימוד מכונה מצליחים להגיע לזיהוי פרטני בדיוק של 80-90% למגוון רחב של מגוון חתוליים, פרסתנים ואף לוטרות(2,3).
שיטה נוספת לזיהוי פרטני מעקבות בשם eDNA משתמשת במים (שלג או בוץ) לאיתור רצפים גנטים מדגימות שנלקחות מתוך העקבות. בכך חוקרים של דובי קוטב מצליחים לזהות פרטנית פרטים ואף את מיני היונקים שטרפו משאריות הדם שעל כפות רגליהם(4).
מחקרים על עקבות מאובנות גם נותנים לנו יכולת להתבונן על התנועה של הזוחל. בעבר היה נהוג לחשוב כי הברכיזאורוס חי בתוך המים. השערה זו הייתה מבוססת על עקבות מאובנות שבהם נראו רק שתי רגליים בדגם הליכה רציף. עובדה זו גרמה לחוקרים להניח שהברכיזאורוס נע רק על שתי גפים הקדמיות תוך כדי ציפה במים. לאחר התקדמות המחקר נמצא כי השערה זו התבססה טעות בפרוש דגם התנועה וכי התנועה היא למעשה הליכה רישום ישיר. עובדה זו חיזקה את החוקרים המפרשים כי הברכיזאורוס נע ביבשה בעיקר ולא במים.
כמו כן אציין כאן מחקר ראוי שהשתמש במידע על דגמי תנועה של תנים על מנת לתאר שימושי קרקע שונים של תנים בשטח המחקר. המחקר הראה כיצד התנים בשטחים הבין-דיונארים נעים לאט דגם המאפיין יותר התנהגות של שיחור מזון ובראש הדיונה דגם התנועה העיקרי היה דהירה וריצרוץ דגמים המשמשים למעבר מהיר(5).
בארץ מתקיים מזה שנים מחקר ענף של מגוון מעבדות על דיונות החול של מישור החוף מערב הנגב והערבה. מחקרים אלו למדו בעזרת העקבות על שעות ומועדי הפעילות של מינים רבים, דגמי שיחור מזון, יחסי טורף נטרף ועוד(6–12).
סקר עקבות פרסתנים שנערך במזרח רוסיה הביא אקולוגים לפתח שיטה להערכת גודל אוכלוסייה מחתכי עקבות. Formozov-Malyshev-Pereleshin, המכונה FMP, מאפשרת להעריך צפיפות פרטים לק"מ רבוע. השיטה לוקחת את מודל התנועה הבראונית ומשתמשת בנתוני תנועה של הבע"ח וספירת עקבות מין המטרה בחתכים (13). הנחות השיטה דורשות שתנועת החיה ביחס לחתך עקבות תהיה אקראית, כי העקבות ניתנות לאיתור בנקל לאורך כל החתך והסוקר סופר את כל החציות על השביל.
הנוסחה של FMP היא פשוטה, ומאפשרת חישוב של צפיפות הפרטים לק"מ רבוע על סמך מספר שבילי העקבות של מין המטרה חלקי המכפלה של אורך החתך וטווח השיטוט היומי של המין בק"מ, מתוקנן בעזרת הכפלה במחצית הערך של פאי (מאחר שאנו מניחים שטווח השיטוט הוא בעל אופי מעגלי בקירוב). להלן הנוסחה עצמה וההסבר לערכים המיוצגים בה:
בשני העשורים האחרונים השיטה תוקפה על ידי חוקרים מערביים, הן על ידי מודלים ממוחשבים (14) והן על ידי השוואה לשיטות נוספות ידועות כמודל Distance ונוסו בהצלחה בסקרי פרסתנים ואף כוח אפור בישראל (15) ומצלמות שביל (16).
מסקירה קצרה זו אנו רואים כיצד התקדמות המחקר מסייעת לנו להשתמש בצורה מושכלת בגששות ככלי מחקרי. בעתיד כלים סטטיסטים חדשניים יוכלו לסייע בידינו לבצע הערכות מדויקות של גודל אוכלוסייה זיהוי מינים באופן פרטני ועוד . יתרונות אלו בשילוב הייחוד של הגששות בהיותה לא פולשנית והעלות הנמוכה הופכים אותה לכלי חשוב בשילוב מחקרים מבוססי קהילה (Citizen science) במחקר המגוון הביולוגי(17). מחקרים שמתנהלים בעולם ואף בישראל ומקרבים את חיות הבר עוד צעד לפתח דלתנו.
Bibliography
