שום ודלעת במרק תרבויות
בעוד אני מעיין בספרים על תרבות החומר האינדיאניות, מתנגן בתוכי חליל הניי העיראקי ומסרב לעזוב. כן, ניסיתי להיות אינדיאני. לא עם נוצות, אלא כזה שחי חיי תרבות הרמוניים עם כולם ובייחוד עם הטבע. ניסיתי לחפש רוחניות נקייה מכל עבר או עול של ההיסטוריה המגואלת בדם החברה שלנו. אבל שוב ניגון העוד במונית שרות בחזרה מסוף שבוע ביער הניע בי משהו הרבה יותר עמוק מכל צלילי הדיג'ידירו שרקדתי לצלילם ביער. גם הארוחות השלוות והמענגות ביותר ביער עם כל האוכל האורגני בעולם, לא הצליחו לענג אותי כמו ארוחה מביצים וחצילים לא אורגניים שבושלו בסיר אלומיניום בבית סבתא בלב רמת גן.
