בור המדורה של הערב הוא תמיד נושא לשיחה עסיסי בין טיילים צעירים וותיקים כאחד.
אל המדורה יש תמיד מין יחסי אהבה שינאה. בין המשיכה לאור ולחומה של המדורה
ולתבשילים הנפלאים שהיא מבשלת לנו לבין העשן האינסופי שסובב סביב הסיר ומעשן את כל מי שמנסה להתקרב .
אחד מהפתרונות היפים והפשוטים להקמה הוא בור אדמה מדקוטה .
לא מצאתי אף מקור שיספרי לי מאיזו מסורת מגיע הבור מדורה הנפלא הזה חוץ מהאיזכור שהוא מדקוטה .
למדורה סגורה יש הרבה יתרונות :
היא חוסכת בעצים
היא יותר בטיחותית
היא לא מושפעת מתנאי מזג האוויר
יש יניקה טובה של עשן לכיוון מוגדר
אם אתה מתחבא ממישהו היא יותר דיסקרטית
אבל במישור החוף לא תמיד האבן זמינה ובנייה מאדמה הוא בד"כ תהליך ארוך מדי למדורה של ערב אחד .
אז למה לבנות אם אפשר לחפור :
חופרים מערת פעמון קטנה עם פתח קצת יותר קטן מהסיר
וכניסה אלכסונית שנחפרת מכיוון הרוח, שתשמש ככניסה לאוויר ולעצים לבעירה.
מניסיוני, ילדים בני שש חופרים את כל הבור בלא יותר מ 20 דקות בידיים חשופות
.
איך מדליקים את האש :
מכניסים לבור האנכי הרבה זרדים ועצים .
מדליקים קבוצת זרדים כנר ומכניסים לתוך פתח ההסקה עד לזרדים.
מומלץ לנשוף לתוך הבור בשלבים המוקדמים של המדורה מכיוון שעד
שהאוויר לא מתחמם בבור, יניקת האוויר לא מתניעה .
מהרגע שהבור מתחמם, העשן עולה הישר למעלה וכשהזרדים כלים
ונשארים רק העצים הבוערים, גם הוא נעלם.
אז ניתן להניח את קומקום התה מעלי הקורנית ולהנות מאור הכוכבים…
היופי בסיום המדורה הוא בקלות הכיבוי וההסוואה של שרידי המדורה.
לקריאה נוספת:
קישור לכתבה טובה באנגלית
