26 חברי מועדון הגיעו במטרה להבין מה קורה בשטח היער שנשרף בשריפה הגדולה של הרי ירושלים.השריפה החלה ב 15/8/2021 בעקבות הצתה במספר מוקדים באזור היישוב בית-מאיר והגיעה עד אזור צובה והר איתן, הושגה שליטה על האש החזקה רק כעבור חמישה ימים של מאבק בלהבות ענק, במהלך ימים אלו נשרפו 11 עד 15 אלף דונם. מפגש מועדון זה התקיים כשבועיים אחרי השרפה.חודשיים לפני השריפה נדב אייל אירח אותנו במפגש מועדון מדהים בהר טייסים. אזור זה נשרף עד היסוד בשרפה – עצוב ללא ספק, אך הייתה בכך הזדמנות עבורנו להגיע לאזור השרוף כאשר אנחנו יודעים איך הוא נראה טרם השריפה (הבנה מסוימת לגבי מצאי המינים ותנאי הגישוש).
צילום: רני שטורם
שאלות
לאורך המפגש עמדו לנגד עינינו שתי שאלות מרכזיות:
מהם תנאי הגששות שנוצרו בשטח? האם קל/קשה לגשש? יתרונות/חסרונות אל מול החורש?
מה קרה לעולם החי בשטח? האם נמצא בע"ח? אילו מינים נוכחים בשטח לאחר שנשרף?
האם נראה פעילות רבה שלהם? האם נצליח להבחין בשינוי בהתנהגות של מינים מסוימים?
תנאים לגששות
שדה ראייה: בניגוד לחורש הצפוף, השטח פתוח ומאפשר להסתכל ולראות ממש למרחק וללכת בקלות גם לא על שבילים.
שבילים: נראה שלא עברו שינוי ניכר ונשארה אותה פודרה יפה שראינו במפגש היחמורים.
האזור הסלעי: הסלעים נחשפו ונאפו, רבים מהם מצופים בפיח וגם פריכים ברמה שאדם ההולך עליהם פעמים רבות יפורר את שכבת הסלע העליונה ויחשוף את צבעו הבהיר של הגיר – עקבות בסלעים.
עומק: כתלות בכמות החומר הצמחי שנשרף אבל גם כתלות במשטר הרוחות המקומי שגרם באזורים מסוימים להצטברות יותר/פחות אפר. כמו כן, ככל שעוברים הימים האפר נהיה רדוד יותר. ישנה הגדלה של העקבות באפר עמוק בדומה לממצאים עמוקים אחרים.
צבע: מגוון, מורכב מחלקיקים לבנים עד שחורים, לעתים הבחנו בכך שהשכבה העליונה כהה יותר ובמקום שבו דרכו נשארו עקבות בצבע בהיר בהרבה.
בצילום: איצטרובלים בהפצת זרעים ואפר בצבעים וגדלים שונים.
צילום: נתנאל דוולצקי
בצילום: "עקבות אדם" – החלקים הבהירים בסלע.
צילום: עומרי שקותאי
בצילום: "עקבות עצים" – ככל הנראה עצים בחולי/בעקה נשרפים לגמרי בעוצמת אש גבוהה.
צילום: עומרי שקותאי
בצילום: מרבץ של חיה ועקבות אדם- בהירות בהרבה מציפוי האפר העליון.
צילום: אור פלונסקי
עולם החי
הופתענו לטובה מעושר המינים שמצאנו עדות לפעילותם לאחר השריפה: דורבן, חולדה, קוצן מצוי, חוגלה, עורבני, צבי א"י, יחמור פרסי, חתול, תן, שועל מצוי, צבוע, גירית מצויה, לטאה זריזה,
נחש ( נראה תלום קשקשים מצוי), נימפה של חגב, עקרב.
בהשוואה לעושר המינים במפגש טרם השריפה: המינים היחידים שלא ראינו במפגש זה אך כן ראינו את עקבותיהם במפגש הקודם הם הקיפוד המצוי והשחרור.
פעילות בע"ח לאחר השריפה:
יחמורים: למרות השריפה ראינו נוכחות של יחמורים (גללים ובעיקר עקבות) בשטח השרוף ובזכות
שחר בן-ארצי גם ראינו יחמור (את החיה עצמה, לא רק עקבות ☺ ) בחורש הסבוך כמה מאות מטרים מאיתנו, כאשר אצלנו בשטח השרוף היה שביל עקבות יחמור שמוביל ממש לכיוונו.
הבחנו בכך שגם לאחר השריפה היחמורים לא נוהגים ללכת הרבה על שבילים.
דורבנים: ראינו פעילות מרשימה של דורבנים, בוגרים וצעירים, אשר פעמים רבות חופרים בקרקע בחיפוש אחר פקעות ושורשים שנאפו.
מכרסמים קטנים: ניצן מרומי אשר גר ברמת רזיאל הסב את תשומת ליבנו להיעדר מחילות של מכרסמים, וגם ציין שטרם השרפה הוא היה רואה בזים מידי ערב ולאחר השריפה הבזים נעלמו כלא היו. נשמע הגיוני שמכרסמים קטנים אינם שורדים במחילותיהם הקטנות בשריפות חזקות שכאלו וגם תקשים לברוח מהשריפה.
בצילום: מימין- עקבות צבוע, משמאל- עקבות יחמור.
צילום: רני שטורם
בצילום: עקבות נחש, צבוע, גירית מצויה, צבי ועוד.
צילום: חדווה טוגנדהפט דוד
בצילום: אחד מרבות השבלולים שנרשפו.
צילום: חדווה טוגנדהפט דוד
צילום ועריכה: ערד גלוסקא
מאורות
סימנו כיעד למצוא מאורות בשטח השרוף ולבדוק אם הן פעילות והאם מתגוררים בהן בע"ח ששרדו את השרפה.
לשמחתנו הרבה, מצאנו 3 מאורות עם סימנים לפעילות דורבנים, מצאנו אותם הרבה בזכות הכתמים החומים על האבנים שמשאירים הדורבנים בקרבת הפתח – דבר ששחר בן-ארצי הראה לנו במפגש המועדון הקודם.
על שתיים מהמאורות הצבנו מצלמות שביל למשך 26 יום כדי להבין אם הן אכן פעילות, לשמחתנו גילינו ששתיהן אכן מאוכלסות ע"י דורבנים שנכנסים ויוצאים מהן על בסיס קבוע. מכך אנו מניחים שהדוברנים שרדו את השריפה בהמתנה במאורה (אך זו היא השערה בלבד).
באחת המצלמות אפילו צולמו קוצן מצוי ועטלף שהשתמשו במאורה, וגם ביקרו בקרבת הפתח
חתול (עם מאפיינים של חתול בר) ונמייה.
בצילום: דורבן בוגר וצעיר בכניסה למאורה.
צילום:עומרי שקותאי
בצילום: גירית מצויה עוברת ליד פתח המאורה.
צילום: עומרי שקותאי
בצילום: נמייה עוברת ליד פתח המאורה.
צילום: עומרי שקותאי
בצילום: חתול עם מאפיינים של חתול בר.
צילום: עומרי שקותאי
בצילום: גללים בגומחה שלא כוסו, מתאים לחתול בר.
צילום: יואב רומך
צילום: חדווה טוגנדהפט דוד
לסיכום
- הופתענו לטובה מהפעילות ועושר המינים באזור השרוף, באופן דיי מוזר המצאי היה מאוד דומה למפגש טרם השרפה.
- חשוב לזכור שהסתובבנו באזור השרוף אך בקרבתו היו אזורים לא שרופים וללא ספק יש לזה השפעה על עושר המינים ורמת הפעילות בשטח השרוף.
- נראה שבשריפות בדרגת עוצמה גבוה כמו זאת הפגיעות של מכרסמים קטנים היא גדולה ושמאורות בגודל בינוני-גדול יכולות להוות נכס גם בעת שרפה עבור מכרסמים קטנים וגדולים כאחד, ואולי גם לחולייתנים נוספים (כגון העטלף) ובע"ח אחרים.
- החורש השרוף מהווה שטח "משופר" לגישוש, מצע האפר הוא מצע מגוון ויש לכולנו עוד הרבה מאוד מה ללמוד עליו. פעמים רבות רישום העקבות בו מקשה על זיהוי המין, עם זאת, התרשמנו כי הוא יכול לשמש מצע לא רע בכלל לטריילינג (גששות מעקב).
תודות
תודה מיוחדת לניצן מרומי, תושב האזור וחבר, שהצטרף והעשיר אותנו מניסיונו בגישוש באזור השרוף.
ולכלל חברי המועדון שהגיעו (גם מרחוק) ושאלו שאלות, איתרו מאורות, ובחשיבה משותפת גרמו לסיכום זה להיות כפי שהוא.