כל גישוש מביא אותנו להכיר את עולמה האינטימי של החיה. מאורות ומרבצים הם לב הנחלה ומהווים אזור בו הם מרגישים הכי בטוחים מטורפים ושאר סכנות. במאמר זה נסקור את סימני השדה השונים העוזרים לנו להגדיר את  המינים להם שייכים אתרי המנוחה של חולייתנים.

קודם כל בטיחות ואתיקה של שמירת טבע

מאורות הינם בתיהם של חיות-הבר. אין להפריע למנוחתם אם על ידי: שיהיה ממושכת, הכנסה/דחיפת אמצעים למאורה, או שינוי מבנה הצומח מסביב למאורה. כל אלו יגררו פגיעה בשגרת יומם של החיות, נטישה של המאורה ואף למוות בעת מצוקה קשה.

בעת גישה למאורה יש לגשת בזהירות, יתכן שהחיה מעוניינת לצאת מהמאורה והיא עשויה לצאת בהפתעה ואף לפגוע. הדבר מכוון בייחוד לחזירי בר שבעת סכנה בעיקר יסתערו קדימה.

בכניסה למאורות ובמרבצים, ובייחוד לאחר נטישה על ידי החיה, מצטברים טפילים רבים המחפשים פונדקאי חדש. מפשפשי מיטה ועד לקרציות העשויים לשאת מחלות קשות. יש להגיע לאתר עם נעליים סגורות ומכנסיים ארוכות ולחפש היטב בסיום הגישוש אחר טפילים על הגוף.

מאורות

מאורות הן מבנים החפורים בקרקע המשמשים למנוחה ורבייה של בע"ח. התנאים לחפירת מאורות אינם מצויים בשפע. מכן נובע שהן משאב מוגבל במרחב ולעיתים האפשרות לחפור מאורות או קיום מאורות בשטח יקבעו את גבולות התפוצה של מינים רבים. לשם חפירת מאורה על בע"ח לאתר מקום עם קרקע רכה לחפירה, ומעליה קרקע/סלע/מבנה יציב שישמש כגג, וכן טופוגרפיה נוחה לפינוי העפר מהמאורה. קרקעות קלות ויציבות כלס וחמרה מאפשרות חפירת מאורות גדולות ללא מבנה יציב מלמעלה, בעוד שבקרקעות חוליות ישתמשו החיות בשורשי עצים ושיחים כתשתית. זו ככל הנראה אחת הסיבות שיש מאורות שמאוכלסות מאות שנים, ולעומתן מאורות זמניות שנחפרות לזמן קצר וננטשות.

כך למשל צבועים כמעט ואינם נפוצים בצפון הגולן בשל הבזלת שאינה מאפשרת חפירת מערות. ואזורים השופעים במערות כשפלת יהודה עשירים בשוכני מערות (בהנחה שאין ציד בלתי חוקי) עם המבנה הגיאולוגי של הנארי הקשה והקרטון הרך מתחתיו.

מינים המשתמשים במאורות:

את היונקים אפשר לחלק למינים החייבים במאורות: ביניהם ניתן למנות את הצבוע, דורבן, גירית מצויה וגירית דבש, שפן, דלק, סמור, קיפודי חולות ומכרסמים קטנים ועטלפים למיניהם. לעומתם ישנם מינים המשתמשים במאורות רק בעונת הרבייה ומחוץ לעונה רק אם משאב זה קיים: שועלים, תנים וזאבים. ישנם גם מינים המשתמשים במאורות רק כמשאב מזדמן כחזירי בר.

אפשר לחלק את היונקים גם למינים החופרים מאורות: דורבנים, גיריות ולעיתים שועלים. מרחיבי מאורות: סמור, תן, ומינים תופסי מאורות: דלק, ועטלפים למיניהם .

כל המינים הנ"ל כולל חופרי מאורות מבצעים גם שימוש משני – "מחזור" של מאורות. בנוסף רבים הם המקרים בהם באותה עת נמצאים מספר מינים באותה מאורה גם אם היא בעלת פתח אחד בלבד. כך בצפון הארץ ברוב המאורות הרחבות ניתן למצוא גיריות, דורבנים ולעיתים גם תנים ושועלים החולקים את אותה מאורה. לכן זיהוי מאורות הינו תחום מורכב הדורש התבוננות על עקבות טריות.  את זיהוי המין במאורה נבצע לפי מבנה החתך וסימנים מלווים.

מבנה

קוטר המאורה הינו בהחלט גורם מסביר טוב להגדרת המין שחפר/הרחיב את המאורה. בחולות ניתן לראות בקלות את ההבדל בין מאורות המכרסמים: מאורות מריון חולות, שהוא מכרסם גדול למדי יהיו בקוטר של 6-9 ס"מ. לעומתו גרבילים יחפרו מאורות בקוטר של 5 ס"מ ומטה. כך גם מאורת צבוע תהיה גדולה ממאורת דורבן. חתך המאורה הינו מאפיין חשוב להבדלה בין מיני מכרסמים וזוחלים. בין גיריות ויונקים אחרים ניתן לראות הבדלים בצורת פינוי העפר מהמאורה: לרוב יונקים פשוט שופכים עפר ישר מהמאורה בערמה. לעומת זאת גיריות מוציאות את העפר על ידי דחיפה שלו עם הבטן לאחור וכך נוצרת מגלשה ברורה המאפיינת מאוד מאורות שנחפרו על ידי גיריות.

סימנים מלווים

כלי הזיהוי הוודאי ביותר על השוכנים במאורות הם סימני שדה המלווים את המאורה. יתרונם בכך שהם מספרים על הפעילות של השוכן הנוכחי במאורה והיכולת להגדיר אותם גדולה יותר ממבנה ממאורה. בבדיקת מאורה נחפש: עקבות (בעיקר על האפר בכניסה למאורה). שערות בכניסה ובתוך המאורה, גללים יראו בסביבת מכרסמים קטנים, דורבנים. גיריות מצויות יטילו גללים בבורות, ואף חרדוני צב ישאירו גללים בכניסה למאורה. טורפים לעיתים ישאירו עצמות. חומר צמחי יבש כריפוד מאורה שהגיריות המצויות מחליפות מדי פעם וענפים של שיחים החתוכים בחתך נקי בזווית 45 מעלות שהמכרסמים סוחבים לקרבת המאורה יסייעו להגדרה טובה של המין.

קני  עופות חפורים:

ישנם מיני עופות החופרים קנים במצוקים לעיתים בגובה נמוך. ביניהם נמצא את השרקרקים, שלדגים, כחל ומינים אחרים שישתמשו בקן שלהם לשימוש משני כדרור הבית דוכיפת וכוס החורבות. גם פה נזהה את המין לפי  קוטר הפתח וסימני שדה שמסביב. למשל בקני שרקרקים ניתן לראות בכניסה שתי חריצים מחפירות רגליהם ושפע של צניפות מוארכות מלאי כיטין על הקרקע.

מאורות זוחלים

מאורות שנחפרו על ידי זוחלים לרוב בעלות חתך טרפזי נמוך בשל  מנח הרגליים הייחודי. ישנם מינים כשנוניות וכוח אפור וחרדון צב שחיים בבתי גידול חוליים החופרים מאורות כדרך קבע. אך הם לא יהססו להשתמש במאורות של מינים אחרים. לעומת זאת ישנם מינים החופרים במיוחד על מנת להטיל את ביציהם בקרקע – כחרדונים, צבים וזיקיות. מאורות חרדוני צב הן בהחלט השיא של מבני הזוחלים בארץ, ועשויות לרדת לעומק של 7 מטרים! הן נחפרות בקרקע קשה ומבנה פינוי החומר בהן הוא בצורת חצי סהר.

מרבצים

אלו אתרי מנוחה של יונקים שאינם חייבים במאורות לעיתים הם יכולים לשמש למנוחה זמנית. יש שהם בלתי נראים כמו של ארנבות ויש כאלה עם סימנים ברורים שהחיה משאירה בקרקע. הגדרת מרבצים נעשית גם על ידי קישור לשבילים המובילים אליהם אך ישנם סימנים רבים שייחודים למין/משפחה .

מרבצי  מעלי גירה

יונקים מעלי גירה מבלים חלק גדול מזמנם בהעלאת גירה. פעולה זו נעשית בישיבה עם רגליים מקופלות וראש זקוף.  העדרים יוצרים מרבצים חפורים קלות הסמוכים אחד שלני בטווחים של מטרים בודדים, ומתיישבים עם הפנים לכיוון הרוח/כיוון סכנה אפשרית. מבנה המרבץ הינו עגול בחזית וניתן לראות את זוג הרגליים הקדמיות מקופלות.

מרבצי שכיבה

טורפים רבים וחזירים רובצים על הצד כאשר הרגליים פרושות, ואת המרבצים הללו בחול ובעשב ניתן לראות בקלות. עם הרגליים הפרושות שיוצרים למרבץ מבנה "ח" אופייני ולעיתים אף אפשר להראות את כיוון הראש. לעתים חזירים שוברים ענפים כדי לרפד מרבץ כזה.

בבסיס מרבצים ובייחוד בעונת ההחלפה מפרוות חורף לפרוות קיץ ניתן למצוא את השערות של החיה ששכבה בהם. זיהוי שערות הינו עניין מורכב ודורש לעיתים התבוננות על השערות בהגדלה. לכן עדיף לזהות את המין על פי העקבות, סימני השדה ואופי המרבץ.

נקודות איבוק

שמירה על גוף נקי מטפילים נעשית על ידי איבוק. זו פעולה בה בע"ח "מתרחץ" בקרקע על מנת להיפטר מטפילים.  במינים מסוימים היא חלק משגרת היום. בחורף הרחצה נעשית גם בשלוליות, אך בעונה היבשה קרקעות קלות וחופשיות כגון חול או פודרה ישמשו כמצע לאיבוק. הם יתפלשו עם גופם ואף ויחפרו בקרקע מספר סנטימטרים.

איבוק של עופות

עופות רבים מתרחצים בשגרה כל יום. ניתן בכל נקודת התפלשות לראות עקבות, ואף את מבנה הגוף והכנפיים של העוף ובכך לזהות את המין.

איבוק של יונקים גדולים

לעיתים ניתן לראות גם יונקים גדולים מתאבקים על דרכי עפר.  הזיהוי נעשה בעיקר לפי עקבות הסמוכות לאתר. לעיתים ניתן לראות את מבנה הגוף בתוך נקודת האיבוק.

התפלשות חזירים

חזירי בר יכנסו לכל שלולית מים/בוץ בשמחה. בשבילים עמם ניתן לראות שלא ישאירו אף שלולית שתיקרה בדרכם יתומה. לאחר הרחצה השביל מתמלא בבוץ, כמו גם אתרים בהם החזירים מתגרדים ומסמנים את הנחלה על סלעים ועצים הנקרים בדרכם. לשמירה על היגיינה לחזירים מנהג להתגרד על עצי אורן, ברוש, אלה א"י ואלה אטלנטית – השרף החזק משמש להם כחומר המרחיק טפילים.