בית הספר "קדם" בבארותיים מאפשר לי למידה אותנטית עם הילדים מכל המזדמן לנו בגינה.
הנביטה הנפלאה שבאה בעקבות הגשמים הברוכים הזמינה אותנו לעשות מעשה עם "העשבים הרעים" שבגינה ולהפוך אותם ל"עשבים טעימים".
לשם כך איתרנו את מיטב נבטי השדה בשדה שעוד לא נחרש:
חלמית מצויה
זה נבט שקל לזהותו בזכות הפסיגים הייחודים בצורת לב והעלה הצלחתי.
גדילן מצוי
נבט עסיסי ושמנמן מזוהה בזכות הבשרניות של הפסיגים, הצבע הלבן של השורש והקוצניות של עליו.
אם עליו גדולים מידי, כדאי להסירם לפני שמכניסים אותם לסלט
יש להיזהר שלא לטעות ולהתבלבל עם קיקיון שהוא צמח מעזבה רעיל ביותר – עלי הנבט אינם בשרניים, גבעולו שזוף בגוון סגול וצינורות ההובלה בעלה בעלי מבנה מקבילי יותר מאשר המבנה העצי בגדילן.
חרדל השדה
לאוהבי החריף שביננו… אני לא אוהב להוסיפו לסלט בשל השעירות שעל הגבעול.
אמיך קוצני
ניתן לזיהוי בזכות הפסיגים המאורכים והארוכים ובזכות עליו שדומים לראש חץ. הוא אכיל, אך לטעמי הוא מריר מידי לסלט נבטים. עדיף לשמור אותו לתבשיל.
שטפנו היטב, הוספנו קצת לימון, שמן זית, סוכר ומעט מלח.
לא יודע אם זה היה הרעב, הסקרנות או הסוכר, אבל למרבה הפתעתי, הילדים חיסלו את הסלט בשקיקה.
כל הכתוב כאן אינו המלצה! במיוחד למי שאינו יודע להגדיר את הצמחים במאת האחוזים.
