לאחר שנים של כתיבה והיסוס, אני מעלה את העבודה הסמינריונית שלי. המניע לכתיבת העבודה התחיל בחיפוש האישי שלי לדרכים ליצירת מפגש מלמד ואינטימי עם הטבע.

בעת חיפושי למתודות ליצירת מפגש שכזה, נתקלתי בסיפוריהם על מפגשים בין אנשים מהמערב לתרבויות של ציידים לקטים כמו  "Tom brown"  ו"Ingwe “ .

כשלמדתי את סיפורם, החלה להצטייר לי תמונה של "החינוך" בתרבויות אלו. הוקסמתי מהעומק והפשטות הנפלאה של דרכי הלימוד והמפגש הייחודי בין המורה לתלמיד.

במהלך לימודי לתואר ראשון בחינוך דמוקרטי והוראת המדעים, נתקלתי רבות בתפישות ומתודות שהצטיירו לי דומות לתפישות החינוכיות של שבטי ציידים לקטים.

בעבודה זו, אני בא לבחון השערות אלו ולבדוק היכן החינוך הדמוקרטי יכול לקבל השראה מ"דרכי חינוך" ו"תפישות פדגוגיות" בשבטי ציידים לקטים .

אשמח אם בעת קריאת העבודה תתחשבו בסייגים הבאים:

• אני מתנצל על השגיאות כתיב והחוסר קוהרנטיות בצורת הכתיבה.

• הפרקים על החינוך המודרני בעבודה נכתבו בעיקר בהתבסס על הביקורת של מישל פוקו ולכך יש חסרונות הנובעים מכך – למשל כפי שהחינוך המדעי כיום מכיל בתוכו אלמנטים רבים של למידה ששוברת את יחסי המורה תלמיד הקלאסים.

ישנם חלקים חסרים בעבודתי וחוטי מחשבה שלא הוסברו עד הסוף. על כך העיר ד"ר דני נווה ומיקד את תשומת ליבי :

"דרך אחרת שהיא תיאורתית וניתוחית לגמרי היא לצלול עוד יותר עמוק לתוך ההשוואה ולהראות ביתר בהירות כיצד ההתרחקות מהפן המיידי של החיים (ההפרדה הגוברת בין סובייקט לאובייקט) כרוכה בהפרדה גדלה במישורים של מקור הידע, מעביר הידע ודרכי העברת הידע."

"ניתן להציג את החינוך הדמוקרטי לא במונחים של חזרה  או אין חדש תחת השמש אלא במונחים דיאלקטים של סינתזה בין תזה ואנטיתזה."

להלן קישור לדף ההורדה.

אשמח לשמוע תגובות הערות והפניות בנושא.