fbpx

מקום מפגש

עקבות חיות בר במערות

cavetracking min

כתב: שמש יערן

מערות בישראל הינן בית גידול חשוב וייחודי בתנאיו (hypogean habitats). תנאי בית הגידול הם חוסר באור, לחות גבוהה ותחום צר של השתנות טמפרטורה ולחות. העדר האפשרות ליצור אנרגיה באמצעות פוטוסינתזה הופך את המערה למרחב עם מיעוט בעלי חיים יחסי. בעלי החיים הקיימים תלויים לרוב במזון שמקורו מחוץ למערה.

לבעלי חיים מסוימים, מערות משמשות כמחסה ומרחב להתרבות, או כאתר לשיחור אחרי מזון, או שתית מים. במצבים אחרים המערה יכולה להוות מלכודת אקולוגית לבעלי החיים שנכנסים לתחומה ולא מסוגלים לצאת ממנה. הגששות במערות יכולה לתרום למטיילים וחובבי המערות לשלושה דברים עיקריים:

  1. מניעת סכנה הכרוכה בקרבה לא מודעת עם בעל חיים המצוי במבוי סתום .
  2. באמצעות זיהוי עקבות וסימנים ניתן להימנע מביקור במערות הנגועות בקדחת המערות, מחלה קשה אך לא מסוכנת, הנפוצה בכל רחבי ישראל במערות.
  3. לעיתים קרובות ניתן לקבל מידע שימושי על המערה אליה עתידים להיכנס מגששות בפתחה וגם בתוך חלליה. כך למשל כבר בכניסה למערה ניתן לקבל מידע כללי על גודלה מהתבוננות בעקבות בעלי החיים, בעוד שבחלל המערה ניתן לדעת בעזרת העקבות, היכן נמצאים מעברים תת קרקעיים שקשה להבחין בהם בעין בלתי מיומנת..

את מי נימצא במערה?

ניתן לחלק את בעלי החיים במערות על פי זיקתם לחיים במערה. בעלי החיים "אורחי מערות", "חובבי מערות" ו"שוכני המערות". אורחי המערות (Trogloxens) הם מינים שמעבירים במערה פרקי זמן מחייהם או מיזדמנים אליה באופן אקראי. לדוגמת שנת יום, שנת לילה, גידול צאצאים או שנת חורף. אלו הם לרוב מינים שמנצלים את הסביבה המוגנת של המערה לצרכיהם אך יוצאים מימנה וקיומם תלוי בסביבה החיצונית. בין מינים אלה עטלפים רבים, ציפורי יום ולילה, יונקים מגוונים ומכרסמים רבים. תנועתם של מבקרי המערות תעבור דרך פתחי המערה כמו צוואר בקבוק ואז תתפזר בשטח שם ישחרו אחרי מזון ויבצעו פעילויות חיים שונות עד חזרתם אל המערה שהיא עבורם המחסה. לפיכך אחד המקומות הטובים ביותר ללמוד על אוכלוסיות מינים מבקרי מערות אלו הוא בפתחי המערות דרכם נעשית התנועה אל המערה ומחוצה לה. מבט בקרקע בפתח המערה יוכל לגלות לנו את עקבותיהם של מינים רבים שעברו בפתח.

WOODMOUSE

תמונה א: יערון גדול בעומק מערה אנכית (צלים שמש יערן)

הקרקע בפתחי המערות לרוב יבשה ומתפוררת ועליה יוטבעו העקבות. ניתן להעריך מגששות בפתח המערה את גודל החלל התת קרקעי. ככל שכמות בעלי החיים בפתח יותר גדולה ומגוון המינים גדול יותר כך גודל החללים בתת הקרקע עולה גם הוא באופן יחסי.

בעלי חיים "חובבי מערות" (Troglophiles) אלו הם קבוצת בעלי חיים המתקיימים במערות, בבתי גידול דומים למערות ובפני השטח. כשבעלי חיים אלה נתקלים במערה הם נהנים מתנאיה הטובים ולעיתים קרובות ישתכנו בין כתליה. לרוב הם לא יצאו ויכנסו מפתח המערה ויישארו בתוכה כל זמנם. כאלה הם מינים רבים של פרוקי רגליים שסביבת המערה נוחה לקיומם, זוחלים כמו מניפניות ושממיות שמעבירות בחללי המערה את רוב חייהם ומינים רבים נוספים. עקבותיהם של "חובבי המערות" ינועו בין חללי המערה עם מיעוט הגחות אל פני השטח.

ישנה קבוצה שלישית של חיות מעמקים עליה לא אכתוב במאמר זה ואלו הן קבוצת "שוכני המערות" (Troglobites), יצורים שמתקיימים במערות בלבד ועברו התאמות ייחודיות לחיים בתת הקרקע. המידע על עקבותיהם מועט והם לרוב מינים אנדמיים למערה או קבוצת מערות ולפיכך לא אתייחס אליהם במאמר זה.

השפעות תנאי המערה על הגישוש

במערות שוררים תנאי סביבה שונים מאוד מפני השטח. המערות חשוכות או חשוכות למחצה, ולרוב אין בהם רוח ומשקעים, אין שינויי לחות וטמפרטורות דרמטיים. הדבר משנה את אפשריות הגישוש וגיול העקבות ומצריך מהגשש הבנה של מנגנונים שונים מאלו המטשטשים עקבות בפני השטח.

עקבות

יחד עם שפע העקבות היחסי במערות, מורכב מאוד לשער את גילם של מרבית העקבות. לעיתים עקבות בני חודשים ושנים ישמרו ויראו כטריים מגילם האמתי. במערות יבשות ניתן יהיה למצוא מרבצים של אבק דק המשמר עקבות בדיוק רב לצד משטחי אבן או אזורי סלעים מנותקים בהם כמעט ולא יוותרו עקבות. מציאת השביל קשה, אך הבנת גודלו של בעל החיים והסיבה בגללה בחר להיכנס למערה תוכל לסייע בידינו לעבור בין עקבה לעקבה עד למרבצה של החייה עצמה.

במערות הרטובות ימצא בוץ בקרקעית המערה אשר גם בו ניתן יהיה לזהות בנקל עקבות בעלי חיים. ובמעברים בין אזור בוצי אחד למשנהו נלך לפי סימני הבוץ שהותירו רגלי החייה על הסלעים ולעיתים נוכל גם לזהות את שריטות הציפורניים. עקבה נוספת במערות היא סימני שחיקת שיניים, אצל מיני מכרסמים בעיקר. סימנים אלה נותנים לנו הצצה אל אחת מהתנהגויותיהם של המכרסמים מחסה המערה.

PORCIPINE

תמונה ב: סימני שינים של דורבן מכרסם סלע כמקור סידן.

הפרשות ושארי מזון

תנאי השימור במערות עשויים להיטיב מאוד עם שימור הפרשות בעלי חיים ושארי מזון. במערות היבשות הם עשויים להשתמר למשך זמן רב ואף מאות ואלפי שנים. כך למשל בחפירות ארכאולוגיות במערות מדבר יהודה לצד ממצאים ארכאולוגים בני 2000 שנים ויותר משמרות המערות הפרשות של ציפורים, חומרי קינון שהובאו לפתחי מערות במידבר יהודה ועצמות בעלי חיים. ממערות פרה היסטוריות בישראל מוכרות עצמות אדם ובעלי חיים שטווח בני חצי מיליון שנים שנשתמרו בתנאיהם הייחודיים של המערות.

BAT

תמונה ג: עטלף מסוג אודנן.

חשיבות מיוחדת נודעה להפרשות בעלי החיים במערות שכן בהעדר יצור פוטוסינטטי מסוגלים הגללים של מיני מבקרי מערות כמו עטלפים או שפני סלע לקיים אוכלוסיות של מפרקים וטורפיהם ולייצר מערכת אקולוגית תת קרקעית. ריכוזים של הפרשות ציפורים כמו דורסי לילה, סיסים ועוד בחלל המערה עשיות לסייע לאיתור נקודות הישיבה הקבועות וקניהם של הציפורים על תקרת המערה או בכוכים גבוהים בקירות החלל. לעטלפים עקבה ייחודית לנקודות ישיבה קבועות בדמות כתמי שתן על התקרה. כתמים אלה יכולים ליצור הצטברות בצורת נטיף והם סימן לקיומם של ריכוזי העטלפים גם כשאלה נודדים ועוזבים את המערה לתקופה.

קידוד 2 min

תמונה ה: "נטיפי שתן" של עטלפים על גג המערה.

גם צבועים משאירים סימני מזון, הם נוהגים לגרור את מזונם אל חללי מערות ושם נוצרים מאספי עצמות גדולים. במערות המאכלסות צבועים ניתן למצוא את עצמותיהם של מיני בעלי חיים רבים עבורם הצבוע שימש כקברן.

HYENA DEN

תמונה ו : מאסף עצמות יונקים מפעילות צבוע ( צילם: בועז לנגפורד)

המערה כמלכודת

לא כל בעלי החיים בוחרים להיכנס למערות. במערות רבות ישנם פירים עמוקים ההופכים למלכודות טבעיות. מיקומם של הפירים עשוי להיות בכניסה אל המערה כמעין פתח אנכי ולעיתים כפיר או בור בתוך חלל המערה. בעלי חיים עשויים להילכד במלכודת זו ולבלות את שארית חייהם בעל כורחם בתת הקרקע.

HARE min

תמונה ז: ארנבת מצויה שנפלה למערה במידבר יהודה. גופה נותר בצורה זאת עקב תנאי המערה. (צילום: בועז לנגפורד)

אם הפיר ממוקם בפתח המערה מיגון בעלי החיים שעשויים להילכד יהיה רחב ממגוון המינים שעשויים להילכד במערה בה פתח הבור נמצא בעומק החללים, שם ילכדו בעלי חיים שבחרו להיכנס אל המערה. פרוקי רגליים שנופלים למלכודות אלו עשויים להמשיך להתקיים ולהתרבות ללא הפרעה בקרקעית הפיר. אך מינים של יונקים, זוחלים ודו חיים לרוב לא יקימו דורות המשך במלכודות אלה. פרטים רבים של סלמנדרה מתגלים כל שנה בקרקעיותיהם של מערות אנכיות בצפון הארץ, בגלל אורך חייהם (שעשוי להגיע ל-50 שנה) נפוץ ליראות את הלכודים אשר מזינים את עצמם במערות אך חסרים את מקורות המים שבלעדיהם הם אינם יכולים להתרבות.

SALAMANDAR min

תמונה ח: סלמנדרה מצויה שנמצאה בקרקעית מערה אנכית בעומק 30 מ' מתחת לפני הקרקע. (צילם: בועז לנגפורד).

קרצית מערות

בחלק גדול ממערות ישראל מתקיימת אוכלוסייה גדולה של קרציית המערות מהסוג (Ornithodoros tholozani). קרצייה רכה זאת ניזונה מדמם של יונקים שונים, מבקרי מערות, בעיקר במערות יבשות בעלות פתח אופקי המאפשר תנועה נוחה לבעלי חיים אל המערה ומחוצה לה. קרציית המערות עשויה לשאת בגופה את חיידק הבורליה (Borrelia persica), טפיל דם קרוב לחיידק המלריה אשר אינו מזיק למרבית בעלי החיים מבקרי המערות אך בגופם של בני אדם הוא יוצר מחלת חום המכונה קדחת המערות המתאפיינת בגלי חום גבוה חוזרים.

אחד מהסימנים הברורים להימצאות הקרצייה אשר נושאת מחלה קשה זו במערות הם עקבות היונקים המשמשים לה מקור מזון בפתח ובחלל המערה. הכוונה בשורות אלו היא בעיקר לעקבותיהם של דורבנים, שפני סלע וצבועים. איתור עקבות של מינים אלה יעיד על סיכוי גבוה לקרצית מערות במקום ולסכנה ללקות במחלה קשה זאת אם תכנס למערה.

אז איך לעשות את זה?

נצא לגשש במערה עם שני פנסים אחד על הראש כבוי ופנס ביד שיסיע לחשוף עקבות בתאורה מהצד. נעשה את צעדינו בזהירות תוך סימון הדרך פנימה עם גלי אבנים ופתקים עליהם רשומים מספרים בסדר עולה או עם מיפוי מתאים שמציג את המערה אליה אנו נכנסים. ניקח אתנו תמיד סוללות להחלפה, ביגוד ארוך וסגור להגנה במקטעים הצרים של המערה ונגד קרציית המערות וקסדה על הראש. נעדכן ונישלח מיקום לאדם אחראי בטרם ניכנס למערה ונצא לטיול בעולם אחר.