מקום מפגש

היגיינת שיניים בטבע

miswak
רבים מאיתנו הזמן שאנו מבלים מחוץ נותן לנו תירוץ לחמוק
מהשגרה יומיומית והמשמימה של מצחצוח השיניים .
אך תרבויות שחיו עוד לפני עידן ה ה COLGATE צחצוח שיניים בטבע
היה חלק מרתק מהמפגש עם הצמחים המקומיים ותכונות המרפא שלהם.
לרוב הצמחים היו 2 תכונות משותפות :
  • סיבים חזקים -על מנת ליצור את המברשת המיועדת להורדת שאריות האוכל מהשיניים.
  • חומרים אנטיבקטריאלים-לחיטוי וניקו הפה.
ענפים כמברשות שיניים
השימוש בהם פשוט קוטפים ענף צעיר בקצה הענף מורידים את הקלפה ולועסים אותה (למי שקשה אפשר גם לכתוש עם אבן ) ומייד תיווצר קבוצת סיבים בקצה הענף שאיתה ניתן להשתמש כמברשת שיניים.
 
סלוודורה פרסית
צמח מוגן בארצנו הגדל במקומות חמים ולחים בצמוד לנאות מדבר כגון עין גדי
מקורו באפריקה שם הוא משמש באופן מסורתי כצמח לצחצוח שיניים . באסלם רווחת האמונה העממית כי מוחמד בעצמו השתמש בסלוודורה לצחצוח השיניים ומכונה בשם "מישווק".
הוא מומלץ ע"י ארגון הבריאות העולמי לשמירה על היגיינת השיניים בזכות החומרים האנטיספטיים והפלוריד שבו. למעשה הצמח מהווה משחת שינים ומברשת שיננים בחבילה אחת .
אך שימוש ממושך בצמח עלול לגרום להצהבת השיניים ולפגיעה של הסיבים הקשים בחניכיים.
 
 
זית אירופאי
ידוע גם כאחד מצמחי "המישווק" השימוש בו דומה לסלוודורה הפרסית מכיל גם חומרים אנטיספטיים לשמירה עלך היגיינת הפה .
 
תמר
שדרת העלה של עץ התמר לעוסה היא
אולי המברשת שיניים הכי אידאלית שנפגשתי בה אומנם אין בה חומרים אנטיבקטריאלים
אך היא מלאה סיבים רכה ועושה את העבודה היטב.
 
עלים לחיטוי הפה
 
מרווה משולשת
בזכות המרקם השעיר של עליה היא מצליחה להוריד את האבנית
ובנוסף החומרים האנטיספטים שבה עוזרים לחיטוי חלל הפה .
 
אלת המסטיק
הצמח מכיל כמות גדולה של טאנינים - חומר המכווץ ומחבר בין חלבונים
לעיסה של העלים (לא לבליעה) בפה עוזרת לחיטוי ולסגירת פצעים בחלל הפה.
 
 
הכותב אינו לוקח אחריות ולא ממליץ על דבר מהתוכן שנכתב בכתבה זו.