לאחר שנים של כתיבה והיסוס אני מעלה את העבודה הסמינריונית שלי .  המניע לכתיבת העבודה התחיל בחיפוש האישי שלי בעקבות דרכים לייצירת מפגש מלמד ואינטימי עם הטבע.

בעת חיפושי למתודות ליצירת מפגש שכזה נתקלתי בסיפוריהם על מפגשים בין אנשים מהמערב לתרבויות של ציידים לקטים כמו  "Tom brown"  ו"Ingwe “ .

כשלמדתי את סיפורים, החלה להצטייר לי התמונה של "החינוך" בתרבויות אלו. הוקסמתי מהעומק והפשטות הנפלאה של דרכי הלימוד והמפגש הייחודי בין המורה לתלמיד.

במהלך לימודי לתואר ראשון בחינוך דמוקרטי והוראת המדעים, נתקלתי רבות בתפישות ומתודות שהצטיירו לי דומות לתפישות החינוכיות של שבטי ציידים לקטים.

בעבודה זו אני בא לבחון השערות אלו ולבדוק היכן החינוך הדמוקרטי יכול לקבל השראה מ "דרכי חינוך" ו"תפישות פדגוגיות" בשבטי ציידים לקטים .

אשמח אם בעת קריאת העבודה תתחשבו בסייגים הבאים:

• אני מתנצל על השגיאות כתיב והחוסר קוהרנטיות בצורת הכתיבה.

• הפרקים על החינוך המודרני בעבודה נכתבו בעיקר בהתבסס על הביקורת של מישל פוקו ולכך יש חסרונות הנובעים מיכך - למשל כפי שהחינוך המדעי כיום מכיל בתוכו אלמנטים רבים של למידה ששוברת את יחסי המורה תלמיד הקלאסים.

ישנם חלקים חסרים בעבודתי וחוטי מחשבה שלא נימשכו עד הסוף על כך העיר ד"ר דני נווה ומיקד את תשומת ליבי :

"ההשוואה שאתה עורך טובה, מועילה ומלמדת. גם מיקום החינוך הדמוקרטי בתוך כל זאת הוא די ברור. אך פחות ברור לי מה המשמעות שאתה מוצא בכל זה. מיקוד נוסף יועיל ויתרום תרומה חשובה. אולי מה לדעתך ראוי, כדי ומועיל לקחת מאותן צורות של למידה/הוראה בחבורת אלו ומה כבר לא רולוונטי או מה יכול להיות מועיל אם אדפטציה מסויית. כלומר, יתכן (ואני מגיב מהר מדי אחרי קריאת העבודה) ויועיל שהעבודה תחרוג מהפן הניתוחי תיאורי שהוא חשוב ומצויין כשלעצמו ותיגע גם בהצעות קונקרטיות. דרך אחרת שהיא תיאורתית ניתוחית לגמרי היא לצלול עוד יותר עמוק לתוך ההשוואה ולהראות ביתר בהירות כיצד ההתרחקות מהפן המיידי של החיים (ההפרדה הגוברת בין סובייקט לאובייקט) כרוכה בהפרדה גדלה במישורים של מקור הידע, מעביר הידע ודרכי העברת הידע."

"ניתן להציג את החינוך הדמוקרטי לא במונחים של חזרה  או אין חדש תחת השמש אלה במונחים דיאלקטים של סינתזה בין תזה ואנטיתזה."

להלן הקישור לקובץ

אשמח לשמוע תגובות הערות והפניות בנושא.